אמנם לפני כמה ימים, אבל ארוחת החג עברה בשלום. לא שציפיתי לרע מכל, אבל בזמן האחרון לאחר שחליתי בטבעונות כולם מרגישים צורך עז להעלות את הנושא בכל ארוחה. לאחרונה ידידה שאלה אותי אם אני טבעוני מטיף אז עניתי לה שאני טבעוני מוטף, ובהחלט כך אני מרגיש לפעמים. אנחנו חיים בחברה של אנשים שממהרים לשפוט אחד את השני על פי התגית שהודבקה להם (ע"ע שמן, שחיף, מכוער, מטומטם, מסריח) ו/או על פי בחירותיהם בחיים (ע"ע חרדי, אתאיסט, טבעוני, קרניסט). וכאן מתחילה הבעיה. אם הגענו למצב בו אנו עיוורים לכל מה שהחושים שלנו קולטים מהסביבה בגלל מחלה שנקראת שמועות ודעות קדומות, הגענו לתחתית. חברה שבנויה על אינטרקציות חברתיות תחדל מלהתקיים בלי הקשרים האלו. והקשרים האלו נבנים כשאנחנו סומכים על מישהו, מעריכים מישהו, שופטים אותו על מה שהוא עושה ולא על מה שהוא חושב או על איך שהוא נראה. ככה אנחנו אמורים להיראות, לזה יועדנו. אבל אנשים כמו אנשים, מלאי חן ואלגנטיים, ידועים ביכולת ההרס שלהם. ובכך אני מתכוון ליכולת הקסומה לפרק כל דבר טוב בגלל שהוא לא נראה להם או בגלל התקף זעם. באמת. קחו לדוגמא את חוק טל שהיה בחיים למשך שנים רבות, והפך לז"ל והושב לתחייה תוך פחות משתי קדנציות. הייתה לי תקווה. היא נכבתה. כמו הירח כשאנו מתעוררים והופ, הוא נעלם. לפעמים הוא נשאר דלוק במהלך היום, ואז אני מקנא בו. אבל הוא נשלט ע"י כוחות הפיזיקה ואנחנו נשלטים ע"י כוחות ה"בא לי", ומפספסים את מה שבאמת נחוץ. אז כשהחברה תתעורר ותבין שכולנו בני אדם שעושים טעויות ואל לנו לשפוט אחרים על סמך דברים שטחיים או בחירות שאנו לא מאמינים בהן, אולי הירח יישאר דולק יותר זמן, ונחשוב עם הראש במקום לקפל את הזנב. חג שמח!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה