יחסינו לאן? לאן? אנחנו לא מבזבזים את הזמן ביחד?
לא, למה לא לחיות את הרגע?
כי אני אגמר ולא נספיק כלום אני ואתה.
אז מקסימום לא נספיק כלום, העיקר שנהנינו.
זו השיחה פחות או יותר שאני נאלץ לקיים עם החיים שלי פעם בכמה זמן. משתדל לפחות. אנחנו כל הזמן נמצאים במרדף אחרי הזמן במקום לחיות עכשיו. הרבה אנשים תופסים אותי כאדם עמוס מדי שלוקח על עצמו דברים. אבל זה אני. אם יש הזדמנות אז אני קופץ עליה. מקווה גם לסיים את מה שהתחלתי, אבל זו שיחה להזדמנות אחרת. אל תבינו אותי לא נכון, אני לגמרי בעד תכנון תכניות לטווח ארוך, אבל כשהתכנון והמחשבות המעייפות לוקחות חלק נכבד מהחיים שלנו, אז מתחילה הבעיה. אנחנו חושבים. וחושבים. וחושבים. חושבים על לעשות. וחושבים שוב. ולא מגיעים ללעשות. קל לנו להגיד מה אנחנו רוצים לעשות ומה אנחנו מתכננים, אבל לא עושים את זה. גם אני, כל הזמן, מודה. אבל אני עובד על עצמי, זה תהליך, לשם אני שואף. להיות אימפולסיבי אבל מחושב, ספונטני אבל מתוכנן. ואני אסיים את הפוסט כאן מפני שהוא נכתב בחטף והריטלין לא עובד יותר, ואני לא אתחיל להתבלגן. חג שמח לכם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה