כנראה שאני כועס סתם. מתעצבן מכלום. עושה הר מעכבר. ונשבר.
כפי שרובכם יודעים, דונאלד טראמפ נבחר להיות הנשיא ה-45 של ארצות הברית ברביעי האחרון, וכשגיליתי (תודה למורה למתמטיקה שהמשיכה לעדכן בזמן המבחן במחשבה שזה איכשהו יעזור) זעמתי. זעמתי לא כי הוא נבחר. זעמתי כי אדם ביסס את דבריו על שנאה וגזענות ואנשים אהבו את זה. זעמתי כי המועמדת שקיבלה את מרב הקולות הפסידה. אבל כנראה שזעמתי סתם. התחלתי לשמוע מכל עבר שאין לי מה לכעוס, הוא טוב לישראל, הבחירות באמריקה לא ישפיעו עלינו... אבל תנו לי לומר לכם דבר אחד: זה כן משפיע עלינו. ואני לא מדבר עכשיו על העובדה שכראש המעצמה הגדולה בעולם, זה גם משפיע עלינו מדינית. אני מדבר על כך שזה אומר משהו עלינו כחברה. כאשר אנחנו נותנים לאדם כמו טראמפ לנצח, אנחנו נותנים לשנאה לנצח. לגזענות לנצח. למיזוגניה לנצח. לרשע - לנצח. יכול להיות שאני נשמע מגזים ומפריז בחשיבות הבחירות האלו, אבל תחשבו על זה כך - זה מייצג דעות. אני לא באמת מאמין שטראמפ הולך להכניס את כל המוסלמים והמקסיקנים לאושוויץ, אבל העובדה שהדעות באלו זכו לתמיכה כל כך נרחבת מפחידה אותי.
ולכן כנראה אקח בעצתו של חבר קרוב ושותף קולנועי - אל תתייחס. הגיע הזמן לא להתייחס. אני צריך לשים מאחוריי דברים שאינם בשליטתי, פשוט בשל העובדה שאין לי מה לעשות בנדון. ולכן אמשיך לעשות את מה שאני אוהב, קולנוע ותיאטרון, ואתחיל תהליך עבודה ארוך עם עצמי על ליהנות מהרגע ומהדברים שאני עושה. כמובן אמשיך להביע את דעותיי ולזהות אי-צדק, אבל אניח לדברים שאינם קשורים אליי. החיים קצרים, וכדאי שאיהנה מהם. וגם אתם, כולכם. אל תהיו בחיים, תחיו. כולי תקווה שהחברה תשתנה מהדעות החשוכות והפרימיטיביות של טראמפ, אבל אני יודע מה אני והאנשים שאני איתם חושבים ושווים. וזה כל מה שחשוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה